נער (או נערה) עם הפרעות קשב וריכוז רגיל לראות את עצמו דרך העיניים של האחרים.
במקרים רבים הוא למוד אכזבות וכשלונות. בראשו מהדהדים משפטים ששמע לאורך השנים,
כשהמשותף להם הוא "אתה לא...(משקיע/מתאמץ/בסדר...תוסיפו מה שמתאים)".
המילים מהדהדות בראשו עד שהן הופכות להיות
אמת עבורו – מתסכל עד כואב לשמוע משפט כמו
"אני ילד כאפה"
"אני לא משהו".
הערה: המאמר נכתב בלשון זכר, מטעמי נוחות, אך הוא מתייחס גם לנערות.
מאד יתכן שהוא מוכשר בתחומים שמעניינים אותו, כמו רבים מילדי קשב
וריכוז, אבל הכישורים הללו לא זוכים לאותה תשומת לב שזוכות אי ההצלחות שלו,
והחוויה שנצרבת בתוכו היא חוויה של כשלון, אכזבה, אי מילוי הציפיות.
אחת התוצאות היא חוסר אמון של הנער בעצמו. הוא מאמין בחוסר היכולת
שלו, במוגבלות שלו, אולי תוצאה של משוב שלילי וכשלונות מתמשכים שחווה לאורך השנים.
הוא לכוד במעגל של אי הצלחה.
התוצאה עבור הנער עלולה להשליך על כל חייו העתידיים - להתבטא בחרדות,
דכאון, קשיים חברתיים, נטייה להתחבר עם אנשים שליליים, להתמכרויות, להתנהגות
עבריינית.
חשוב להחזיר את האמון של הנער בעצמו וביכולותיו, להעלות את הדימוי
העצמי שלו ולחזק את בטחונו העצמי.
מהם הכישורים המיוחדים שלו? במה הוא טוב? מה הדבר שבעבורו מגיעה לו
מחמאה? האם הוא אוהב לעזור? רגיש לאחרים? מוכשר בציור? תשומת לב ליתרונות שלו
תתרום להעלאת הדימוי העצמי. וכן גם, שימת דגש על הצלחות קטנות, שילכו ויתרבו עם
הזמן.
הרעיון הוא להביא את הנער לכך שיעריך את עצמו. כשהוא מעריך את עצמו –
גם הסביבה מעריכה אותו, הוא מתחיל לצבור חוויות חיוביות וגישה חיובית, ואלו יעזרו
לו בהמשך דרכו.
כשהנער ילמד שהוא יכול להיות מקור להערכה ולהתפעלות, יוכל לומר על
עצמו "אני ילד סבבה".
